תגידו, יש סיכוי כלשהו, קלוש ככל האפשר, שאתם טועים?

ביין שלכם המפה רחבה קצת יותר, אבל זה לא מפריע לכם לעשות את אותו הדבר.
זה נכון, עם יקב שאיכזב קצת קשה לחזור ולהאמין; ולאחד ש״פגע בול״ הרבה יותר קל לשמור אמונים.

אבל יין לא בוחרים לארבע שנים, וגם אם ״נופלים״ לפעמים, זה לא שמעתה נשלם יותר מיסים.
קיים גם מחיר, שכדאי לשלם, בהצלחה ובכישלון כאחד, אפשר להגדיר אותו בשלוש מילים: עקומת למידה חיובית.

מה לומדים שם?
לא מעט דברים.
שהטעם שלנו משתנה כל הזמן, ומה שהיה טעים אתמול, לא בהכרח יהיה גם בשנה הבאה (זה מעיד גם על כך שאנחנו מתפתחים).
שללכת ״על בטוח״ כדאי רק לפעמים, אבל להמשיך לנסות ולטעום דברים חדשים, גם פותח בפנינו אופקים רחבים.
אפשר גם ללמוד לא מעט על עצמנו; על אומץ, גמישות מחשבתית, על הרצון לא ללכת תמיד עם העדר ועל כך שאנחנו גם חלק מקבוצה בת זהות, אבל גם אנשים חופשיים, עם דעה עצמאית.

אפשר ללמוד על ההמלצות של מי אפשר לסמוך ועל של מי קצת פחות…

וחשוב לזכור כי מבקרי יין, מביני דבר, פיינשמקרים, מלומדים, מובילי דעה ואף ייננים, שממליצים לנו על מה שבעיניהם הוא טוב, הם כמו מבקרי קולנוע, נמשיך להאזין להמלצותיהם, כל עוד במבחן התוצאה, אנחנו מסכימים.

בשורה התחתונה- אף אחד לא יודע טוב ממני, על מה שטעים, לי.

עכשיו תסלחו לי, אני הולך לטעום עוד מהחיים.