אילו היינו חיים בצרפת או איטליה,

ולא צריך היה להסביר,

כי פריון עבודה רק עולה,

כשעם ארוחת צהרים,

שותים כמובן מאיליו גם כוס יין.

אילו היינו לוגמים טעימות ראשונות,

עם ינקות, על ברכי ההורים.

וטעם נרכש היה כבר נרכש עד גיל נעורים,

לא הייתי צריך להשקיע שעות כימים,

לשכנע זרים לטעום סגנונות אחרים.

אילו יכולתי לומר לך,

בלי מילים ארוכות, בפשטות ללא דופי,

שאני אוהב אותך כמו יין.

היית מבינה ולוגמת עימי,

כי היין אומר אהבה, בלי מילים.

אך כל זאת עוד חזון למועד,

כי עכשיו בפנינת המזרח התיכון,

חשובות מלחמות וכלי זין, מדם ענבים של שעות בין ערביים.

ובדיוק בגלל זה, כדי להיות מובנים,

אנחנו נאלצים להגיד "אהבה", בכל פעם שמנסים לתאר פה כוס יין.