עקביות ביין- למי זה חשוב באמת?

לא מעט יקבים בישראל מתגאים על היותם עקביים, הם מתכוונים בעיקר ליכולתם לייצר יין, שנה אחר שנה, שאינו נופל מזה שקדם לו בשנה החולפת.

במבט ראשון זה בהחלט הישג כביר. הוא מהווה קרקע יציבה עבור הצרכן, שיכול להסתמך על היקב ולהמשיך לצרוך מיינותיו, ללא בדיקה מעמיקה או שימת לב מיוחדת לשנת הבציר, תחלופת הייננים או שינויים כאלה ואחרים בהרכב הזנים ו/או מגוון הכרמים מהם ניזון היין המדובר.

glass of wine.JPG

צילום: שי בן אפרים

אך עולה שאלה נוספת: האם עקביות זו מרמזת על קיבעון? האם ההישג הזה אינו מעיד על סטגנציה בעשיית יין?

בשיחה עם יועץ יקבים, בנושא אחר, בה ניסיתי לברר את דעתו והערכותיו לגבי יקב אותו הוא מלווה, הוא תיאר את היקב במשפט הבא: "הוא מוכן להשקיע בענבים טובים, בחביות וכמובן גם בידע. התוצאות מוכיחות עקביות בקו העליה… זה לוקח זמן, כמובן, אבל אני בסך הכל מאוד מרוצה".

טרם טעמתי את היינות של היקב המדובר, אבל השיחה עמו, ובייחוד החלק המדבר על עקביות, עורר אותי לתהות על משמעה של המילה.

אם עקביות היא השגת תוצאות דומות או זהות לאלו של השנה שעברה, אז אני לא בטוח שזהו נתון אותו אני שואף לקבל מהיקב, אך אם העקביות היא במגמת השיפור, אני בהחלט מוכן לוותר על הצלחה בשנת בציר מסוימת, לטובת טיפוס במעלה סולם האיכות (גם אם לפעמים "מפספסים" מעט ונסוגים במקצת).

עקביות, פירושים שונים לה

אם כך למילה "עקביות" ישנם שני פירושים אפשריים:

הראשון – במשמעות יציבות והשגת אותן מטרות בכל שנה.

השני – משמעה התפתחות, גם אם לא לינארית, ושיפור מתמיד על ציר הזמן.

יציבות מהסוג הראשון קלה להשגה על ידי יקבים גדולים, הניזונים מכמות נכבדה של ענבים וכרמים. הם יכולים להשיג אותה עבור הסדרות הגבוהות של היקב על ידי בחירת הענבים הטובים ביותר והרכבת יינות אחידים כמעט בכל שנה.

מובן מאליו הקושי לעשות זאת בשנים טובות פחות, או אז איכות הענבים יורדת ברוב הכרמים, אך בשנים כגון אלה היקבים הנ"ל נוטים לוותר על עשיית יינות הדגל שלהם, בדיוק בשל הסיבה שהשנה הגרועה עלולה לפגוע ביין הגבוה ובמוניטין של היקב כולו. דווקא הגורם הזה מאפשר להם להעביר את הענבים של הכרמים הטובים ביותר לסדרה השנייה, לשפר אותה משמעותית ו…להשיג מטרה חשובה והיא אחידות באיכות מול השנים הקודמות.

יש כאן רווח שיווקי ומסחרי כפול: יין הדגל לא נעשה בשנים נחותות = אנו מחויבים למצויינות, כשבמקביל הסדרה השנייה "זוכה" למנת ענבים משובחים, אשר מעלה את איכותה.

דווקא היקבים הקטנים הם אלה ש"סובלים" מהיעדרה של אותה יציבות. הכמויות הקטנות, המספר המוגבל של סדרות המיוצרות על ידם, היעדר מגוון רחב של כרמים והמרדף המתמיד אחר חוזים עם כורמים (במידה והם לא מגדלים בעצמם) ושינויי מזג האוויר משנה לשנה, מייצרות סיטואציה המשאירה אותם מחוץ למשחק האחידות. בהקשר הזה אין להם במה להתגאות.

הפרשנות השנייה למונח "עקביות". לא אחידות בייצור יינות, אלא שאיפה מתמדת להתפתחות.

כולם שואפים להתפתח, בטח בעיני ציבור הצרכנים. התפתחות מתחברת לחדשנות, נסיינות, תעוזה ופריצת הגבולות המקובלים.

גם יקבים גדולים נוקטים לעתים בזו הגישה, חלקם יגדלו זנים חדשים, אחרים יתחזקו מחלקת פיתוח עשירת משאבים וכל היתר ינסו לנכס לעצמם חדשנות, גם אם הם ממשיכים לטפח גישה מיושנת וממשיכים להתגאות, על גבי תוויות אחוריות, ביותר מדי חודשי חביות חדשות.

אך היקבים הקטנים נמצאים בבעיה. החלפת כרמים תדירה, חיפוש זהות, חיבור זנים שלא "על פי הספר" הם לחם חוקם. לעתים הדבר מתלווה לפילוסופיה, לרוב כדרך התמודדות עם חוסר ברירה.

אז איפה הרווח שלי?

לצרכן הפשוט, שאינו מעוניין לבצע מעקב תדיר אחר היקב שהוא נהנה מיינותיו, אין ספק שהאחידות היא הישג מכובד. יקב המשיג אחידות הנו, בתפישה זו, יקב שניתן "לסמוך" עליו.

אין פה הימור, זהו יקב אמין, שבכל שנה נתונה יספק את הסחורה. אכזבה משנת בציר מוכת חמסינים (או ברד, בצרפת או איטליה) היא מחוץ לתחום כמעט באופן מוחלט.

אך הצרכן המתוחכם, שיין עבורו הוא חידת הגיון נעימה וראויה להשקעה, של זמן, של אנרגיה וגם של נכונות לסיכון, יעדיף את ההתפתחות והתעוזה. הוא מוכן להסתכן ב"נפילות", הוא יגבש את דעתו על כל יקב ועל כל תוצר שלו, שנה אחר שנה.

אנשי מקצוע בתחום היין, יעדיפו לרוב את הגישה השנייה. הם ידעו להעריך יציבות, אך הם "יסכימו" להיעדרה כדי לזהות פריצת דרך. הם יודעים שעל מנת לשבור את תקרת הזכוכית יש להעז והם סומכים על עצמם שידעו לזהות אותה באמצעות הכלים שברשותם.

אז מה עושים?

אין פתרון אחד, אלא אם אתה משתייך באופן מובהק לאחת הקבוצות; זו שמעדיפה יין אחיד ויקב "אמין" או שמא אתה משתייך לקבוצת ההרפתקנים והנועזים.

אבל יש שביל זהב. הוא כולל שילוב של שתי הגישות: ללכת על בטוח, כשלא רוצים לקחת סיכונים (למשל באירוע משפחתי בו משתתפים אנשים פחות נועזים מכם) ולהעז כשרוח ההרפתקנות, החדשנות והנעורים מהווים מרכיב בלתי נפרד מהארוחה ומאישיותכם.

מחפשים לשלב את שתי הדרכים? תנו אמון במי שכבר טעם את היינות עבורכם. הסומליה במסעדה, איש היין בחנות, חבר שאתם מחשיבים את דעתו ו…לאינטואיציה שלכם.

אני יודע שלא פתרתי את החידה במלואה, אבל כאן אתם נכנסים לתמונה.

נסו, הביעו דעה, זכרו שטעם הוא חוש מתפתח, שתפו והמשיכו לטעום יינות וותיקים וחדשים, רק אל תשכחו להשאיר לעצמכם מקום להיות מופתעים.

 

שיר היינן.

 

מחפשים שורשים בגפנים ותיקות,

מאתרים בזנים מוכרים זהויות .

מנסים להבין מה אנחנו רוצים,

בתוך עולמות חדשים וישנים.

 

מאתרים כרמים, נוטעים נוספים,

פילוסופיית גידול להנחיל מנסים.

מגיעים אל הכרם, לא רק בעונה,

ועוקבים אחרי כל עלה, כל אשכול, כל קנה.

 

מתעמקים במדע, במחקר, בדיוק מדידות,

מאתרים יציבות בסוגי קרקעות.

מייחסים את הכל למקום, לאקלים, לשנה,

בעיקר בנקודות בהן כשל המדע.

 

בוחרים חביות, ושמרים ותפיסה,

מקווים שהכל יסתדר בתסיסה.

מביאים תוצאות, מחפשים הכרה,

עוד לפני שאפשר להסביר מה קרה.

 

מתווכחים על טיבו של בציר השנה,

אך אין כל ספק שזו  די טובה.

קורעים את התחת, בוצרים ברינה,

השריטות מהכרם, סימנים של גבורה.

 

אך בלילה לפני השינה,

בעוד החלום בחבית לקראת הגשמה.

סופקים שתי ידיים, כשאין איש בסביבה,

ופונים לאל דמיוני, בתקווה שישמע.

המדריך המקיף ליינות ישראל 2016

בימים אלה יצא המדריך "המדריך המקיף ליינות ישראל 2016" ואני מרגיש שאני לא יכול להתעלם.

רבים כבר כתבו לפני על ה"תהליכים בחברה הישראלית" ועל התהליכים בענף היין המקומי שהלכו יד ביד והביאו את המדריך הזה לעולם.

אשתדל לסכם את המסע המפרך הזה בכמה שפחות מילים:

מדריך היין הפרטי שיצא תחת ידיהם של יאיר גת ("ישראל היום") וגל זוהר, הידוע בשם "מדריך היין הישראלי החדש 2016", עורר מהומה, השניים החליטו שלא לכלול יינות המיוצרים בגדה המערבית, השטחים הכבושים, המשוחררים או איך שתבחרו לקרוא להם.

המהומה הזו גררה גלי מחאה של היקבים שממזרח לקו הירוק בהנהגת ורד בן סעדון, הבעלים של "יקב טורא", שהגיעה עד לכנסת ישראל באקט מתוקשר ובליווי נציגים מיקבים נוספים מאותו האזור.

כיבוש הכנסת על ידי היקבים מהשטחים, גרר גם רגע מבוכה. רב הכנסת אסר עליהם לחלוץ פקקים ולמזוג יינות שהביאו עימם מטעמי… כשרות.

בסופו של דבר נמצא יין אחד בכליהם שעמד בדרישותיו המחמירות, היה זה יין מבושל של "יקב שילה", שהציל את המצב ומנע מבוכה כפולה.

אין ספק שהחברים גת וזוהר הצליחו פעמיים; להוציא מדריך יין כלבבם ו..לשים את היקבים מהשטחים על המפה. יש לי תחושה שגם אם ההישג השני נראה כמו כישלון, השניים אינם מצטערים כלל ועיקר על כל מה שקרה, הם הציפו את הדיון שרצו להעלות, וגם אם הפסידו בזירת האגרוף מול מספר לא מבוטל של יריבים במשקל כבד (שזכו גם הם לעזרה מהשופטים), אז ההפסד זה היה רק בנקודות.

זמן רב חלף מאז יצא מדריך היין האחרון ליינות ישראל, האחרון (והראשון) לקחת על עצמו את המשימה היה דניאל רוגוב ז"ל, כתב היין של עיתון הארץ, אישיות יין ונציג משמעותי בדור המייסדים של הענף.

אנשי היין שגדלו בצילו המתינו כמעט חמש שנים עד שהסכינו כי תמה תקופת הצינון והגיע הזמן להוציא מדריך חדש.

המשבר שנוצר בעקבות המדריך החדש של גת וזוהר עורר מחדש את הצורך, ולא מעט ניסו לקפוץ על העגלה. "ידיעות ספרים" הצהירו כי ידפיסו שוב את הספר "יינות ישראל – מדריך היין המלא" של מימי בן-יוסף, אך ההצהרה התפוגגה כלא היתה, כך לפחות עד כתיבת שורות אלה.

אבל היו גם אחרים, שהצהירו ועשו. היו אלה חיים גן ("איש הענבים"), שגיא קופר ("המרקקה"), יאיר קורן ("רשות השידור") וגם חיים הלפגוט (שלא חצה עימם את קו הסיום).

the comprehensive guide to israeli wines

שלושת המוסקטרים הללו הוציאו בימים אלה את "המדריך המקיף ליינות ישראל 2016".

השלושה טעמו 650 יינות, דרגו והעלו אל המדריך את היינות שזכו לציון של 84 ומעלה. הם גם דרגו את היקבים בציוני איכות, סקרו את אזורי היין בארץ, כתבו כמה מילים על היינות המצטיינים ועמדו במשימה שלקחו על עצמם, משימה לא פשוטה כלל ועיקר.

עכשיו הגיע הזמן למעט ביקורת.

טעימת היינות לא היתה "עיוורת", השלושה טעמו יינות גלויים ומסתמן כי גם כשמדובר בשלושה טועמים מוכשרים, אובייקטיביות מוחלטת הינה בלתי אפשרית. כך זכו היינות הנחשבים "טובים" בקונצנזוס של המבקרים השונים בציונים גבוהים, אפשר לומר כי הקונצנזוס הוכיח את עצמו והוא מדויק להפליא, אך היעדר מוחלט של "הפתעות" מעיב במעט על מידת דיוקן.

אפשר להסכים שיין הדגל של יקב קסטל, גראנד ווין 2013, הוא יין מוצלח מאוד, אך מסופקני אם אפשר יהיה לומר כי עובדה זו מצדיקה את המצב בו הוא היין היחיד שזכה ל-94 נקודות (בדיוק כפי שהוא מדורג במגזין של רוברט פארקר) וניצב בפער בן 3 נקודות דירוג מעל כל היינות המצטיינים האחרים.

אמנם 3 נקודות דירוג נשמעות מעט מאוד, אך בל נשכח כי סך כל היינות שנכנסו למדריך יושבים על ציר בן 10 נקודות בלבד (84-94), כך שנשאלת השאלה: האם היין הזה טוב ב-30% לפחות מכל האחרים?

יחד עימו, בחלקה העליון של הרשימה, אפשר למצוא רק יינות מוכרים, כאלה שכבר זכו ללא מעט שבחים בכל רשימות היין שקדמו למדריך.

הדבר מעביר תחושה, שבבסיסה אינה נכונה, שאין חדש תחת השמש. כל זאת למרות שחלק מאותם יינות, שפורסמו בציון נמוך יותר, יכלו בקלות לאכלס את חלקה העליון של הרשימה.

סימני שאלה נוספים עולים דווקא מלא מעט יקבים מאזור השומרון, חלקם מרגישים כי נעשה להם עוול מסוים, למרות שחלק נכבד מהם זכה בציונים גבוהים עבור יינותיהם, כשגם אני מסכים כי הם לא פחות ממצוינים. אפשר כי דווקא היקבים שבזכותם התגלה הצורך במדריך הנ"ל נמצאו מופלים לרעה גם במדריך זה?

סוגיה נוספת נובעת מהשוואה בין המדריך הנ"ל לבין תחרויות יין בינלאומיות, שבטח מהוות השראה עבור כל מי שעוסק בתחום.

דיקנטר (Decanter) הבריטי, וויין אנת'יוסיאסט (Wine Enthusiast) וה- וויין ספקטייטור (Wine Spectator) האמריקאים, כולם מדרגים יינות, השניים הראשונים גם עורכים תחרויות יין, אך אף אחד מהם אינו מוכר יין.

אז אולי בגלל שאנחנו נמצאים בשוק קטן וגם להתפרנס צריך, הנושא בר סליחה, אך אני מוצא טעם לפגם בעצם העובדה שהמדריך, שיצא בשיתוף "איש הענבים" בראשות חיים גן, שהוא גם אחד משלושת העורכים, ממליץ על יינות ספציפיים ואף מוכר אותם באמצעות הפלטפורמה של "זר פור יו" ו-"איש הענבים".

אבל גם ביקורת חיובית יש לי להציע למכביר.

קודם כל מגיע לשלושה כל הכבוד על היזמה ויישומה, זה הרבה יותר ממה שעשו לא מעט אחרים.

מעבר לכך, כשסוקרים את רשימת היינות שנכנסו למדריך, בהתעלם מהמדרג ביניהם, רובם יינות טובים. זה לא עניין של מה בכך, כבר ראינו בעבר המלצות וציונים גבוהים ללא מעט יינות גרועים.

אני אמנם לא מסכים לציונים שקיבלו חלק מהיינות במדריך, ולמרות שנמצאים שם לא מעט יינות אותם הייתי מדרג בכמה נקודות יותר ואחרים בכמה נקודות פחות, וגם נעדרים מן המדריך לא מעט יינות שראויים להיות בו, באופן כללי אני חייב להודות, רשימת היינות במדריך מוצלחת.

המבחן האמיתי, כפי שאני מבין אותו, עבור המדריך החדש עדיין לפניו.

מדריך מסוג זה יש להוציא מדי שנה.

אני מברך את העורכים ומאחל להם הצלחה לקראת המדריך הבא, עשיתם עבודה טובה, זו בדיוק הסיבה בגינה גם אני ממתין בקוצר רוח למדריך המקיף ליינות ישראל 2017.

 

גילוי נאות: שניים מעורכי "המדריך המקיף ליינות ישראל 2016" הם חברים אישיים שלי. עבורי, כתיבת שורות אלה, על הביקורת שעולה מהם, היא המעשה החברי שאני מיישם.

חזון למועד.

 

אילו היינו חיים בצרפת או איטליה,

ולא צריך היה להסביר,

כי פריון עבודה רק עולה,

כשעם ארוחת צהרים,

שותים כמובן מאיליו גם כוס יין.

 

אילו היינו לוגמים טעימות ראשונות,

עם ינקות, על ברכי ההורים.

וטעם נרכש היה כבר נרכש עד גיל נעורים,

לא הייתי צריך להשקיע שעות כימים,

לשכנע זרים לטעום סגנונות אחרים.

 

אילו יכולתי לומר לך,

בלי מילים ארוכות, בפשטות ללא דופי,

שאני אוהב אותך כמו יין.

היית מבינה ולוגמת עימי,

כי היין אומר אהבה, בלי מילים.

 

אך כל זאת עוד חזון למועד,

כי עכשיו בפנינת המזרח התיכון,

חשובות מלחמות וכלי זין, מדם ענבים של שעות בין ערביים.

ובדיוק בגלל זה, כדי להיות מובנים,

אנחנו נאלצים להגיד "אהבה", בכל פעם שמנסים לתאר פה כוס יין.

אגדת יין (שהיתה באמת).

 

אי שם, בארץ לא רחוקה, נקרא לה פלסטינה כדי לא לחשוף את כל זהותה, היה כורם.

ולכורם, שכרמיו גדלו באזור איכות די בינוני, היו ענבים חסרי ייחוד משמעותי.

נוסף על כל הצרות הוא גידל שם מרלו (שזקוק היה להרבה יותר קור ממה שהיה ולגידול הרבה יותר מוקפד מכפי שסופק).

והכורם הזה החליט יום אחד, שגם הוא כמו רבים משכניו באותה השנה, רוצה לעשות יין.

הוא ידע לגדל ענבים, הוא עשה זאת זמן לא מבוטל עבור "אגודת הכורמים", יודעי דבר יאמרו שגם זאת לרועץ, אבל בסיפור זה אני מעדיף עם אלה שלא להתייעץ.

הגדיל ועשה הכורם, שאת שמו לא אזכיר, והשתמש בחבית בולגרית (לא מאוד חדשה, בלשון המעטה).

 

הוא גידל והשקה ודישן וריסס וחילן וקיווה ובצר והתסיס ויישן בחבית והלין את היין, כמעט בלי ייעוץ, במחסן הכלים, בלי קירור בלי לחות.

 

אבל אז, כפי שקרה גם ביקבים נוספים, השנה היתה 2000, מילניום חדש (אפילו הבאג שכולם חששו ממנו לא היה אלא חרק דיגיטלי בר מעיכה), אלוהים עשה ביקורי בית כמעט אצל כולם, הוא התמיד.

ומבעד לחרכי הצריף הנוטה, הוא שלח יד רכה, מלטפת וזה… ונגע בחבית היחידה וטבע טביעת אצבע, שקופה ורכה.

 

לאחר מספר חודשים, ניגש הכורם, שאת שמו לא מזכירים, ורוקן את החבית לתוך בקבוקים, בלי תקווה, אולי למעט זו שאפשר יהיה לשתות את הנוזל הסמיך.

חודשים נוספים כך עברו והזדמן לידי בקבוק שכזה, בלי תווית, בלי לוגו, בלי תווית אחורית המספרת על טמפרטורת הגשה אידיאלית, ניחוחות דומדמניות אדומות ווניל והתאמה למבחר מטעמי המטבח הצרפתי.

חלצתי פקק, נשאתי עיני בתפילה (שהיין לא חומץ ושלא אאלץ לקלל את אומץ ליבי), האף לא בישר על דבר, הוא היה אטום כמו צבעו של היין כמעט, אז טעמתי…

ולא הוצאתי מילה.

 

כי היין היה טוווווווווווווווובבב…. הוא היה נפלאאאאא!!!!

גם האף הצטרף אחרי כמה דקות של ערסול, גם דמעות על הכוס (על אלה שלי אני מעדיף במילים להחסיר).

הוא לא היה קלאסי, אבל לא חסר בו דבר. גוף מלא, אפילו שרירי, ניכר שהיה לא מסונן, על גבול הלעיס.

נוכח במלוא העוצמה, אטום לאור בכוס מלאה, אך בקצהה אל מול דף לבן בהטייה מלאה, התגלה האדום האדום הזה (שנזיד עדשים, בנוסח החביב על עשו, לא היה אלא מרק קטניות בגוון חיוור).

היה לו את סוג הצבע הזה, שמעלה בך את המחשבה שעד אותו רגע היית עיוור.

הריחות היו של פרי בשל, ברבדים רבים ובמגוון רחב, הוא לא חטא בבשלות יתר, במרחק בטחון מ"ריבתיות", שכל כך אפיינה את התקופה.

ממרחק הזמן אינני זוכר כמה זמן הוא שהה בחבית, אבל זה היה לא מעט ולמרות זאת, היה בו די פרי כדי לשאת את עצמת החבית.

בקיצור: הוא היה קרוב למושלם.

 

הצלחתי לשים את ידי על תריסר נוספים, שלא הצלחתי לשמור הרבה זמן, כך שההנאה מהם היתה מלווה בתחושת פספוס, כי ליין הזה היה כל כך הרבה שנים לפניו עוד לרוץ.

 

וגם עכשיו, לא מעט שנים אחרי, אני עדיין תוהה: איך לעזאזל?!…

איך הוא הצליח לעשות את מה שנזקק לו המון ידע, שלא היה בנמצא? איך בשנה הראשונה בה הוא מתנסה, הוא הגיע לכזו תוצאה? איך היקב שקיבל את רוב ענביו (גם באותה השנה), לא הגיע לשום דבר שמזכיר כזו תוצאה? איך אתאיסט שכמוני יכול להתווכח עם הוכחת אמונה?… 🙂

ובעיקר… איך לא הצלחתי לרכוש עוד בקבוק, עוד תיבה, עוד הוכחה לכך שידע זה דבר חשוב, כך גם נסיון, אך זו היתה דוגמה מוצקה (טוב נו, נוזלית אך סמיכה) לאיכותה הבלתי מתפשרת של אהבה.

 

אך גם לציניקנים שביניכם ולקטני האמונה, אספק נחמה פעוטה.

בשנה הבאה, שהיתה נפלאה לא פחות, בטח תסכימו אם אתם זוכרים כמוני את 01', הוא עשה את זה שוב; אותם כרמים, אותם ענבים, אותה חבית, אותו משך תסיסה, אותם השמרים (אותה טמפרטורת תסיסה- משמע בלתי מבוקרת…) והיין?..

היין יצא רע.

 

לא כל שיעור יין, כך מסתבר, הוא שיעור במדע.

"לא מסונן" – בלוג יין חדש.

אתם מוזמנים וברוכים הבאים תהיו לבלוג היין החדש שלי- "לא מסונן".

תמצאו בו מגוון די רחב של נושאים, שחלקם לפחות עשויים לדבר גם אליכם. אם יין מדבר אליכם כפי שהוא מדבר עימי נמצא שפה משותפת, אבל גם אם לא, אני מתכוון לקחת יוזמה ולהיות הגוגל טרנסלייט שלכם משפת הענבים לשפה העברית.

אני יודע מה אחדים מכם חושבים… בלוג יין, זה הכי פלצני.

דווקא אתם תמצאו שאפשר לכתוב על יין אחרת, בגובה העיניים, בלי התנשאות ויומרה, אבל גם בלי פשרות ברמת המקצועיות, כי אני מאמין שיין מדבר לכולם (גם עם אלה שטרם מצאו את היין אליו הם מתחברים), כי יין מדבר על הכל ובדיוק בגלל זה הוא יכול לדבר עם כולם.

עד כה עשיתי את זה בפייסבוק, ב-VIVINO, באינסטגרם ובמספר מגזינים, בכל פעם שלא הצלחתי להתאפק והייתי מוכרח לפרסם. מעתה אעשה את זה כאן, ב- https://lomesunan.wordpress.com

אתם יכולים לעזוב את הטקסט ולקפוץ לבקר ולקרוא, אך אם אתם זקוקים לעוד כמה פרטים, אז אענה עבורכם על כמה שאלות:

 

למי אני כותב?

הכוונה היא לכתוב לכולם. נכון שאי אפשר יהיה לכתוב את אותו הדבר לכולם, אז חילקתי את הבלוג לקטגוריות שמאפשרות לכם לברור ולקרוא רק את מה שמעניין אותכם.

 

למה אני כותב?

א. כי יש לי מה להגיד.

ב. כי אני נהנה מכתיבה.

ג. כי יש לי מה לתרום.

ד. כי אני רוצה לחלוק.

 

מי אני?

קוראים לי שחר זיו ואני אוהב יין.

כל כך אוהב יין, עד שהוא הפך מרכיב מרכזי בחיי בשני העשורים האחרונים.

במהלך השנים שימשתי בתפקידים רבים ומגוונים. שיווקתי, הדרכתי, ניהלתי, לימדתי, הרצתי, יעצתי, קידמתי ושתיתי יין עבור לא מעט יקבים, עקבתי אחר הענף המתפתח הזה ותרמתי ככל שביכולתי על מנת לסייע לו לגדול. אני לא מתכוון לחדול.

היום אני מנהל וטועם עבור רשת חנויות יין, המתמחה ביינות כשרים, בהתמקדות ביקבים ישראלים ובדגש על הטובים שביקבי הבוטיק. אני לא מפרסם בבלוג את מחלקת היין המופלאה אותה בניתי.

 

איך אתם יכולים לעזור?

מאחר וזהו בלוג פרטי, נטול מימון חיצוני וכוונות מסחריות, אתם מוזמנים להפיץ, לשתף ולהגיב כמה שיותר.

 

מקווה שאצליח לענג אותכם, לעצבן אותכם, לגרום לכם לצחוק, לבכות ובעיקר… לא להישאר אדישים, וללגום עוד כוס יין.

איזה יין, אתם שואלים? אל תדאגו, בהמשך גם יהיו המלצות.

 

לחיים!

שחר זיו.

איזה יין נשתה?

 

איזה יין נשתה?
אולי לבן ופריך,
שיעורר ויתאים גם לכל מה שצריך,
גם לבוקר, גם לבין הערביים,
העיקר שיתאים גם לשניים.

איזה יין נשתה?
אולי אחד ששמרנו הרבה זמן,
אחד שתכננו לפתוח במועד מתוזמן,
והרי כל עוד אנו יחד,
זה תמיד מתאים, תמיד מיוחד.

אז איזה יין נשתה?
אולי את ההוא, המתוחכם, השווה.
שישאיר את שנינו ערים כל הלילה,
מדברים גם עלינו, גם עליו,
נותנים לו לשיר, את השיר של הסתיו.

איזה יין נשתה?
אולי ויונייה או מורבד(ר) או רוזה,
או שאתה שוב מעדיף קברנה?
העיקר שיהיה די יבש,
כי הרי מתיקות תתגלה בהמשך.

אז איזה יין נשתה?
אולי יין וורוד, אולי יין לבן,
וההוא במקרר כבר מוכן.
אולי תבחרי אותו את,
אולי את ההוא שיתאים לשאריות מערב שבת.

אז איזה יין נשתה?
אולי את ההוא שעושה מצב רוח,
שהמליצו עליו כמתאים לאירוח.
את זוכרת? ההוא שטעמנו ביקב,
בסיור בכרמים, בקרירות של הערב.

אז איזה יין שותים?
נו, תחליט כבר אתה,
הדיון הזה עשה אותי צמאה.
את יודעת, ביננו, זה לא כל כך חשוב,
העיקר שנשתה ונאהב שוב ושוב.