עצור!..

 

קיץ תל אביבי, השעה ביום בו מטלות הבוקר כבר בוצעו, אך תנועת הלקוחות דלילה.

חנות יין, לא גדולה, מדפים מסודרים, גלגל"צ ברקע, דיווחי תנועה.

המוכר, שלא ברור אם הוא בעל החנות או רק עובד בה, בוהה בנקודה בלתי ברורה.

החלום, שבהקיץ חלם, מופרע מכניסתו של לקוח.

זו לא הפעם הראשונה שלו מול לקוח, הוא מיומן. הוא אומד את הנמצא מולו, את לבושו וגינוניו, עוטה ארשת ביטחון עצמי וניגש אל מלאכת המכירה.

 

לקוח: "שלום."

מוכר: "ברוך הבא."

לקוח: "אני מחפש יין."

מוכר: "משהו ספיציפי?"

לקוח: "לא, אבל אשמח להמלצה."

מוכר: "אני מאוד ממליץ על היין הזה. הוא מבציר 2005, שידוע ב…"

לקוח: "סלח לי, אני מחפש יין, לא שנה."

מוכר: "אם כך, הרשה לי להמליץ על היין הבא: הוא מגיע מאיזור יין משובח, אחד ה…"

לקוח: "רגע, יין, לא שיעור בגאוגרפיה."

מוכר: "אז תן לי להציג אותו מזווית שונה: הוא עשוי מענבי קברנה סובינ…"

לקוח: "עצור בבקשה, גם לא שיעור בחקלאות."

מוכר: מאבד קצת סבלנות, "מה באשר למגבלת תקציב?"

לקוח: "זה באמת נחמד, אבל מה שבאמת חשוב הוא שהיין יהיה שווה את מחירו."

מוכר: "אם כך, אני יודע… זו יין של שאטו מפואר ש…"

לקוח: "יין ידידי, לא נדל"ן,  יין."

 

עכשיו הוא כבר אובד עצות, ניכר בפניו כי הוא מבין שמהמצב הזה לא תצא לו מכירה.

אוחז בקבוק ביד, מלטף אותו קלות, נזכר באינספור הפעמים שבחר בו בעצמו ובכמה אירועים בו החוויה היתה טובה, לא רק בשל היין עצמו, אלא לא מעט בזכות הארוחה והחברה.

הוא מחייך במבוכה כשהוא נזכר כי את בנו הצעיר יצרו הוא ואשתו האהובה בהשפעת בקבוק זהה. הוא מנסה, ללא הצלחה, לעטות את ה'פרצוף המקצועי' שמקרין בטחון וידיעה.

הוא אפילו לא שם לב כי משפתיו עולה משפט לא הגיוני והוא ספק אומר, ספק לוחש: "זה יין טוב", כשהמילה האחרונה נמתכת קצת, רוטטת קצת על מיתריו, אך זה כבר מאוחר מדי, כי לפתע הוא רואה את הלקוח שמולו אומר שלוש מילים ומחייך, "את זה, תודה".

יין וקבעון (פוליטי)

 

אתם כבר יודעים?

סיימתם להתלבט בין שמאל לימין, גיבשתם דעות ועקרונות; ואתם כבר יודעים למי, בשום פנים, אסור להאמין.
אחרי שנפלתם פעם אחת, עברתם סופית לצד השני או שהחלטתם מראש, כשגם העובדות לא יסיטו אותכם למחנה הנגדי.

תגידו, יש סיכוי כלשהו, קלוש ככל האפשר, שאתם טועים?

ביין שלכם המפה רחבה קצת יותר, אבל זה לא מפריע לכם לעשות את אותו הדבר.
זה נכון, עם יקב שאיכזב קצת קשה לחזור ולהאמין; ולאחד ש״פגע בול״ הרבה יותר קל לשמור אמונים.

אבל יין לא בוחרים לארבע שנים, וגם אם ״נופלים״ לפעמים, זה לא שמעתה נשלם יותר מיסים.
קיים גם מחיר, שכדאי לשלם, בהצלחה ובכישלון כאחד, אפשר להגדיר אותו בשלוש מילים: עקומת למידה חיובית.

מה לומדים שם?
לא מעט דברים.
שהטעם שלנו משתנה כל הזמן, ומה שהיה טעים אתמול, לא בהכרח יהיה גם בשנה הבאה (זה מעיד גם על כך שאנחנו מתפתחים).
שללכת ״על בטוח״ כדאי רק לפעמים, אבל להמשיך לנסות ולטעום דברים חדשים, גם פותח בפנינו אופקים רחבים.
אפשר גם ללמוד לא מעט על עצמנו; על אומץ, גמישות מחשבתית, על הרצון לא ללכת תמיד עם העדר ועל כך שאנחנו גם חלק מקבוצה בת זהות, אבל גם אנשים חופשיים, עם דעה עצמאית.

אפשר ללמוד על ההמלצות של מי אפשר לסמוך ועל של מי קצת פחות…

וחשוב לזכור כי מבקרי יין, מביני דבר, פיינשמקרים, מלומדים, מובילי דעה ואף ייננים, שממליצים לנו על מה שבעיניהם הוא טוב, הם כמו מבקרי קולנוע, נמשיך להאזין להמלצותיהם, כל עוד במבחן התוצאה, אנחנו מסכימים.

בשורה התחתונה- אף אחד לא יודע טוב ממני, על מה שטעים, לי.

עכשיו תסלחו לי, אני הולך לטעום עוד מהחיים.