על הכיסאות שלפניכם יושבים שלושה פקידים ומנחה.

נמצאים שם נציגיהם הגאים של שלושה משרדי ממשלה; בריאות, חקלאות ותיירות.

שלושתם מתגאים בהישגיהם הכבירים, על אף שהם מועטים עד לא קיימים, והם שמחים לפאר את שמם ואף להקרין סרטון יוטיוב , באיכות ירודה, לנקוב במספרים, מרשימים למחצה, לציין מספרי תקנות שהונחתו מלמעלה והם בטוחים שנוכחותם מכבדת את מאזיניהם החרישיים.

זכיתם לקשב הם אומרים בגאון ואנחנו… צריכים להיות גאים לא פחות על שהסכימו אותם נישאים מעם לשבת עמנו, הפועלים הפשוטים.

הם שכחו לגמרי שאנחנו הם אלה המשלמים את משכורותיהם, את הפנסיה התקציבית לה יהיו זכאים ואת העובדה שהם עובדים עבורנו ואותנו הם אמורים לשרת.

והם מספרים לנו שזה ייקח עוד הרבה זמן, שנצטרך להפעיל לחץ, שנאלץ להשקיע ממון ושחלק מאיתנו יפלו חלל בחללי הביורוקרטיה שהם מייצגים.

אבל אל לנו להתייאש כי בסופו של תהליך, שייקח עוד כמה שנים, יהיה בידינו מסמך שיאפשר לנו להמשיך לעבוד כפי שעשינו טרם הפציעו הם בחיינו.

ואנחנו, שנזדקק בהמשך הדרך לחותמת שהם מחזיקים בכיסם, אנחנו שותקים.

לא מכלים את זעמנו המוצדק בנושאי המשרות שהגיעו עד כאן להציב בפנינו משוכות, לא מביעים כעס על שמחייבים אותנו לעמוד בדרישות מופרכות, לכל היותר מייבבים מעט על רע מר גורלנו אל מול תקנות האבסורד שנאלץ לעמוד בהן אם נרצה להמשיך להתקיים.

אני לא בעל יקב, אולי בגלל זה אני נרעש במקומכם, כי הרשויות פועלות במלוא המרץ לכרות את ענף היין עליו כולנו יושבים.

ברור כי מנהל תקין צריך להיות, וגם תקינה הקובעת מדדים של איכות הנה במקומה, אבל ברור לכל בר דעת כי האחרונה אינה באה לידי ביטוי מלא כשעל גבי הבקבוק יירשם אחוז אלכוהול המצוין בחצאי האחוז לא באה לשרת אף אחד כשבפועל, לשם הדוגמא, הוא מכיל 13.2%.

כן, אני כועס.

כי במקום לקדם ענף שעשוי לייצג בגאון תעשייה מקומית, כשגריר המעפיל על סוגיות פוליטיות כבדות משקל, כשלים דיפלומטיים וממשל חולני, ענף היין הישראלי זוכה לזוג אזיקים.

ונציגי הממשל, שאיני טורח אפילו לציין את שמותיהם, עסוקים ביישום פרשנות לקויה של חוקים שכל מטרתם היא לכלוא יקבים בגטו של אזורי תעשייה במנותק מהכרמים.

אבל אנחנו ישראלים, שפועלים על פי קוד מקובל. לא מתרעמים, בטח לא בקול רם או במחאה המונית. נכונים לקבל את רוע הגזרה ולנסות להתחמק מהחרב המתהפכת ומאיימת השלטון.

אנחנו גם יודעים להמתין לרגע האחרון, להתחמק בפירואטים ססגוניים מלהיוותר בצד הלא נכון של שיטת הסלאמי.

כאלה אנחנו, כי עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.

בימים אלה יצא המדריך "המדריך המקיף ליינות ישראל 2016" ואני מרגיש שאני לא יכול להתעלם.

רבים כבר כתבו לפני על ה"תהליכים בחברה הישראלית" ועל התהליכים בענף היין המקומי שהלכו יד ביד והביאו את המדריך הזה לעולם.

אשתדל לסכם את המסע המפרך הזה בכמה שפחות מילים:

מדריך היין הפרטי שיצא תחת ידיהם של יאיר גת ("ישראל היום") וגל זוהר, הידוע בשם "מדריך היין הישראלי החדש 2016", עורר מהומה, השניים החליטו שלא לכלול יינות המיוצרים בגדה המערבית, השטחים הכבושים, המשוחררים או איך שתבחרו לקרוא להם.

המהומה הזו גררה גלי מחאה של היקבים שממזרח לקו הירוק בהנהגת ורד בן סעדון, הבעלים של "יקב טורא", שהגיעה עד לכנסת ישראל באקט מתוקשר ובליווי נציגים מיקבים נוספים מאותו האזור.

כיבוש הכנסת על ידי היקבים מהשטחים, גרר גם רגע מבוכה. רב הכנסת אסר עליהם לחלוץ פקקים ולמזוג יינות שהביאו עימם מטעמי… כשרות.

בסופו של דבר נמצא יין אחד בכליהם שעמד בדרישותיו המחמירות, היה זה יין מבושל של "יקב שילה", שהציל את המצב ומנע מבוכה כפולה.

אין ספק שהחברים גת וזוהר הצליחו פעמיים; להוציא מדריך יין כלבבם ו..לשים את היקבים מהשטחים על המפה. יש לי תחושה שגם אם ההישג השני נראה כמו כישלון, השניים אינם מצטערים כלל ועיקר על כל מה שקרה, הם הציפו את הדיון שרצו להעלות, וגם אם הפסידו בזירת האגרוף מול מספר לא מבוטל של יריבים במשקל כבד (שזכו גם הם לעזרה מהשופטים), אז ההפסד זה היה רק בנקודות.

זמן רב חלף מאז יצא מדריך היין האחרון ליינות ישראל, האחרון (והראשון) לקחת על עצמו את המשימה היה דניאל רוגוב ז"ל, כתב היין של עיתון הארץ, אישיות יין ונציג משמעותי בדור המייסדים של הענף.

אנשי היין שגדלו בצילו המתינו כמעט חמש שנים עד שהסכינו כי תמה תקופת הצינון והגיע הזמן להוציא מדריך חדש.

המשבר שנוצר בעקבות המדריך החדש של גת וזוהר עורר מחדש את הצורך, ולא מעט ניסו לקפוץ על העגלה. "ידיעות ספרים" הצהירו כי ידפיסו שוב את הספר "יינות ישראל – מדריך היין המלא" של מימי בן-יוסף, אך ההצהרה התפוגגה כלא היתה, כך לפחות עד כתיבת שורות אלה.

אבל היו גם אחרים, שהצהירו ועשו. היו אלה חיים גן ("איש הענבים"), שגיא קופר ("המרקקה"), יאיר קורן ("רשות השידור") וגם חיים הלפגוט (שלא חצה עימם את קו הסיום).

שלושת המוסקטרים הללו הוציאו בימים אלה את "המדריך המקיף ליינות ישראל 2016".

השלושה טעמו 650 יינות, דרגו והעלו אל המדריך את היינות שזכו לציון של 84 ומעלה. הם גם דרגו את היקבים בציוני איכות, סקרו את אזורי היין בארץ, כתבו כמה מילים על היינות המצטיינים ועמדו במשימה שלקחו על עצמם, משימה לא פשוטה כלל ועיקר.

עכשיו הגיע הזמן למעט ביקורת.

טעימת היינות לא היתה "עיוורת", השלושה טעמו יינות גלויים ומסתמן כי גם כשמדובר בשלושה טועמים מוכשרים, אובייקטיביות מוחלטת הינה בלתי אפשרית. כך זכו היינות הנחשבים "טובים" בקונצנזוס של המבקרים השונים בציונים גבוהים, אפשר לומר כי הקונצנזוס הוכיח את עצמו והוא מדויק להפליא, אך היעדר מוחלט של "הפתעות" מעיב במעט על מידת דיוקן.

אפשר להסכים שיין הדגל של יקב קסטל, גראנד ווין 2013, הוא יין מוצלח מאוד, אך מסופקני אם אפשר יהיה לומר כי עובדה זו מצדיקה את המצב בו הוא היין היחיד שזכה ל-94 נקודות (בדיוק כפי שהוא מדורג במגזין של רוברט פארקר) וניצב בפער בן 3 נקודות דירוג מעל כל היינות המצטיינים האחרים.

אמנם 3 נקודות דירוג נשמעות מעט מאוד, אך בל נשכח כי סך כל היינות שנכנסו למדריך יושבים על ציר בן 10 נקודות בלבד (84-94), כך שנשאלת השאלה: האם היין הזה טוב ב-30% לפחות מכל האחרים?

יחד עימו, בחלקה העליון של הרשימה, אפשר למצוא רק יינות מוכרים, כאלה שכבר זכו ללא מעט שבחים בכל רשימות היין שקדמו למדריך.

הדבר מעביר תחושה, שבבסיסה אינה נכונה, שאין חדש תחת השמש. כל זאת למרות שחלק מאותם יינות, שפורסמו בציון נמוך יותר, יכלו בקלות לאכלס את חלקה העליון של הרשימה.

סימני שאלה נוספים עולים דווקא מלא מעט יקבים מאזור השומרון, חלקם מרגישים כי נעשה להם עוול מסוים, למרות שחלק נכבד מהם זכה בציונים גבוהים עבור יינותיהם, כשגם אני מסכים כי הם לא פחות ממצוינים. אפשר כי דווקא היקבים שבזכותם התגלה הצורך במדריך הנ"ל נמצאו מופלים לרעה גם במדריך זה?

סוגיה נוספת נובעת מהשוואה בין המדריך הנ"ל לבין תחרויות יין בינלאומיות, שבטח מהוות השראה עבור כל מי שעוסק בתחום.

דיקנטר (Decanter) הבריטי, וויין אנת'יוסיאסט (Wine Enthusiast) וה- וויין ספקטייטור (Wine Spectator) האמריקאים, כולם מדרגים יינות, השניים הראשונים גם עורכים תחרויות יין, אך אף אחד מהם אינו מוכר יין.

אז אולי בגלל שאנחנו נמצאים בשוק קטן וגם להתפרנס צריך, הנושא בר סליחה, אך אני מוצא טעם לפגם בעצם העובדה שהמדריך, שיצא בשיתוף "איש הענבים" בראשות חיים גן, שהוא גם אחד משלושת העורכים, ממליץ על יינות ספציפיים ואף מוכר אותם באמצעות הפלטפורמה של "זר פור יו" ו-"איש הענבים".

אבל גם ביקורת חיובית יש לי להציע למכביר.

קודם כל מגיע לשלושה כל הכבוד על היזמה ויישומה, זה הרבה יותר ממה שעשו לא מעט אחרים.

מעבר לכך, כשסוקרים את רשימת היינות שנכנסו למדריך, בהתעלם מהמדרג ביניהם, רובם יינות טובים. זה לא עניין של מה בכך, כבר ראינו בעבר המלצות וציונים גבוהים ללא מעט יינות גרועים.

אני אמנם לא מסכים לציונים שקיבלו חלק מהיינות במדריך, ולמרות שנמצאים שם לא מעט יינות אותם הייתי מדרג בכמה נקודות יותר ואחרים בכמה נקודות פחות, וגם נעדרים מן המדריך לא מעט יינות שראויים להיות בו, באופן כללי אני חייב להודות, רשימת היינות במדריך מוצלחת.

המבחן האמיתי, כפי שאני מבין אותו, עבור המדריך החדש עדיין לפניו.

מדריך מסוג זה יש להוציא מדי שנה.

אני מברך את העורכים ומאחל להם הצלחה לקראת המדריך הבא, עשיתם עבודה טובה, זו בדיוק הסיבה בגינה גם אני ממתין בקוצר רוח למדריך המקיף ליינות ישראל 2017.

גילוי נאות: שניים מעורכי "המדריך המקיף ליינות ישראל 2016" הם חברים אישיים שלי. עבורי, כתיבת שורות אלה, על הביקורת שעולה מהם, היא המעשה החברי שאני מיישם.

אתם כבר יודעים?

סיימתם להתלבט בין שמאל לימין, גיבשתם דעות ועקרונות; ואתם כבר יודעים למי, בשום פנים, אסור להאמין.
אחרי שנפלתם פעם אחת, עברתם סופית לצד השני או שהחלטתם מראש, כשגם העובדות לא יסיטו אותכם למחנה הנגדי.