כמה מילים על פטריוטיזם

רשומה נבחרת

כולנו פטריוטים, אין לגבי זה שום ספק.

אנחנו חוגגים את יום העצמאות, עומדים בצפירה, מתגייסים בצו 8, מתאחדים במלחמות, מתגאים בשגרירי הספורט הישראלי בעולם ותמיד שמחים לקנות כחול-לבן.

באדיבות המאגר הביומטרי

טוב נו, שמחים לקנות כחול-לבן, כשהמחיר מתאים, כשהמוצר הוכיח את עצמו, כשהעסקה טובה וגם לפעמים בגלל שלא נעים…

כלומר, היינו רוצים לקנות מוצרים מקומיים, אבל בעיני רבים מאיתנו הם פחות טובים מהמקבילים להם מאירופה ומארה"ב והם חסרים את ההילה של חו"ל ואת אותיות הדפוס, המותירות עלינו רושם רב: Made in the USA או Product of the UE.

ואם הם גם עוטים תווית מחיר זהה או חלילה גבוהה מזו של המוצר המיובא, זו תהיה ממש הגזמה לשלם יותר ולקבל פחות. כי מה שלגמרי ברור- פראיירים, אנחנו לא.

קפיצה קטנה לחו"ל הכוללת ביקור בחנות יין, נניח בוורונה איטליה, תחשוף בפנינו סוגיה מעניינת- רוב היינות הנמצאים על המדפים יהיו יינות מקומיים מוואלפוליצ'לה (אזור היין בו נמצאת העיר וורונה). ואם תשאלו את בעל החנות מדוע אין לו יינות מסיציליה, הוא יגיד לכם בפשטות כי היינות מהדרום לא שווים שום דבר. את אותה תשובה בהיפוך הטריטוריה תקבלו על היינות מהצפון. שלא לדבר על יינות שמקורם באזורי יין הנמצאים מעבר לגבולות המדינה. 

תוצאות דומות יתקבלו גם במדינות כמו ספרד, צרפת, ארה"ב, דרא"פ ומדינות דרום אמריקה, שם תמיד יעדיפו יין מקומי על פני בקבוקים מיובאים.

לחובבי האתגר והאומץ- נסו לדרוש את יינות בורגון בחנות יין בבורדו. (רמז: אתם עומדים ללמוד כמה מילים שלא הכרתם בשפה הצרפתית)

בצרפת זה אותו הפטריוטיזם אבל בתיבול נדיב של אסטתיקה

חנויות יין ותפריטי מסעדות בישראל מציגים תמונה הפוכה בדרך כלל- ספרד, איטליה, צרפת, ארה"ב, צ'ילה, ארגנטינה ואפילו גאורגיה, יוון וקרואטיה מיוצגות בהן בכבוד של מלכים וצריכת היין בישראל נחלקת ביחס של כ-60% ליינות ייבוא (!!!) ורק כ-40% ליין מקומי, יחס שאין לו אח ורע בקרב מדינות המייצרות יין בתחומן.

תשאלו איך זה הגיוני, כשהפטריוטיות מהווה מרכיב כל כך מהותי בתשובה לשאלה: "מה ישראלי עבורך?"

אבל אני יכול רק לנחש כי התשובה נעוצה בשלושה גורמים שונים, אך משלימים:

המחיר

אמנם כשמשווים את איכות היינות במחיר 100 ש"ח וצפונה, אפשר כבר לומר כי היינות הישראליים הצליחו לסגור את הפער ולספק תוצר שמתחרה בכבוד במחירי המדף של יינות הפרימיום המיובאים, אבל אל לנו לשכוח כי צריכת היין לנפש גבוהה בנכר מאפשרת פערי רווח נמוכים יותר.

גם הבעלות על הקרקעות של היקבים הותיקים משפיעה דרמטית על תווית המחיר לטובת היקבים מעבר לים. כשבישראל רבים מהיקבים נאלצים לרכוש את הענבים מהכורמים והרי לכם תוספת שבאה לידי ביטוי במחיר היין המקומי.

ואסור גם לשכוח שהאיחוד האירופי מסבסד את ענף הגפן, מתוך הבנה כי יין מספק לא מעט מטבע חוץ, אם בייצואו או באספקת מוצר ותוכן לתיירות הנכנסת.

בישראל המצב קצת שונה והמדינה לא רק שאינה תומכת במגדלים או ביקבים, אלא אף דורשת את ליטראת הבשר מכל מי שמעז ליזום וליצור במחוזות ארץ הקודש.

אמריקה

זו לא צניעות מצידנו, אלא כמעט תחושת חוסר ערך, כשאנו מעניקים ערך רב לכל מה שמגיע מחו"ל.

כדאי לשים לב למטבע לשון שמתקיים פה כבר שנים רבות, כמו: "תפס אמריקה", שמשמעותו הצליח בגדול.

אבל דווקא תקופת הקורונה חיזקה את היקבים המקומיים. התקופה הזו תיזכר, לא רק כנשף מסכות ואלכוג'ל, אלא גם ככזו בה ישראלים רבים נאלצו להישאר בגבולות המדינה מה שהביא אותם לבקר ביקבים, וגם לתמוך בהם ברכישת יינות מקומיים. מהבחינה הזו, ורק מהבחינה הזו- הלוואי וזה לא ייגמר לעולם.

לתפוס אמריקה (להשיג באמזון)

הבלבול המתמיד בין המדינה למולדת (ואף לא מילה אחת על ציונות)

עבור רבים מאיתנו המשמעות של "לקנות כחול-לבן" (ואפילו בהתעלם מהמפלגה הנושאת את אותו השם) הינה תמיכה במדינה.

זו האנטיתזה המובהקת לארגונים המחרימים את תוצרי מדינת ישראל (BDS), זה המקום בו "כולם שונאים אותנו" מתבטא בהתעקשות לרכוש תוצרת מקומית, אבל פטריוטיזם אמיתי משמעו תחושת הסולידריות החברתית והזיקה לקולקטיב המקומי ופה אנחנו קצת הולכים לאיבוד.

באדיבות "ויקיפדיה בעברית"

אפילו בויקיפדיה (בעברית) ערבוב המושגים מראה את הבלבול המקומי:
זה מתחיל טוב עם: "פטריוטיות (מיוונית: פטריס = מולדת)" אבל מיד גולש ל: "נאמנות שאדם חש כלפי המדינה" ו-"..נאמנות ומוכנות להקרבה למען המדינה"

באתר ויקיפדיה באנגלית אותה הגדרה נפתחת אמנם במילים "National Pride", אבל שם דואגים להקיף את המונח בתכנים רגשיים; תחושת אהבה, מסירות ותחושת שייכות למולדת ("..feeling of love, devotion, and sense of attachment to a homeland…") ואפילו דואגים להדגיש עבורנו כי אלמנט האדמה, במשמעותו החקלאית, כמוטיב המרכזי. ("Some manifestations of patriotism emphasize the "land" element in love for one's native land and use the symbolism of agriculture and the soil")

אז בואו ונעשה קצת סדר בבלאגן: פטריוטיזם מקומי משמעו ערבות הדדית בין הדרים באותה חלקת ארץ, ללא זיקה אתנית ובלי לערב אלים.

גאווה מקומית

בנימה אישית, אם תרשו לי, אני מגדיר את עצמי כפטריוט מקומי.

נולדתי כאן, אני ניזון מעיקר מגידול מקומי ואני מחובר לפיסת הקרקע הזו באהבה גדולה.

אני גם מרשה לעצמי להרחיב את יריעת המושג ולומר כי בעיני פטריוטיזם מקומי משמעו מתן עדיפות לייצור וליצירה מקומית, כשבכלל זה אני שמח להוסיף גם אמנות, אומנות וכמובן גם חקלאות וייננות מקומיים. זה כולל בעיני את כל מי שיושב על הקרקע הזאת ללא חלוקה למגזרים, דתות, שייכות אתנית או אחרות.

ואם מביטים מקרוב על מה שקורה בענף היין והייננות בשלושים וחמש השנים האחרונות- הצלחנו להדביק פער בן מאוד שנים בפחות מארבעה עשורים- הישג מרשים לכל הדעות. אנחנו מתחילים לפענח את סודות הקרקע הזו, לומדים אותה ומאפשרים לה ללמד אותנו.

נכון, גם אני הייתי שמח אילו הגאווה הזו היתה מגיעה עם תווית מחיר יותר אטרקטיבית, אבל גם התהליך הזה כבר החל וניתן למצוא כיום לא מעט יינות נפלאים במחירים שרוב חובבי היין מסכימים שהם הוגנים.

<p value="<amp-fit-text layout="fixed-height" min-font-size="6" max-font-size="72" height="80">אך המשמעות, כפי שאני מבין אותה, היא לא להמתין שהמחיר יהיה אטרקטיבי עוד יותר על מנת לנקוט באקט פטריוטי, אלא לפעול למרות התסכול שאנחנו עדיין לא מעצמת היין שאנחנו חולמים להיות.אך המשמעות, כפי שאני מבין אותה, היא לא להמתין שהמחיר יהיה אטרקטיבי עוד יותר על מנת לנקוט באקט פטריוטי, אלא לפעול למרות התסכול שאנחנו עדיין לא מעצמת היין שאנחנו חולמים להיות.

את האקט הפטריוטי הצנוע שלי אפשר לפגוש ב 100%IL.

מרכז תרבות היין של יקבי הבוטיק, קניון גן העיר ת"א (קומת המזרקה 1-)

בפייסבוק: https://www.facebook.com/winelocaly

ובאינסטגרם: https://www.instagram.com/100percent_il/

"אוצרות יין" 2019 בתערוכת היין סומלייה.

לפעמים, גם כשיש לך נושא, גם אחד שאתה מאוד רוצה לכתוב עליו, עוברת למעלה משנה עד שזה קורה.

מי שיודע דחיינות מהי, יודע היטב כי תמיד תהיה סיבה מספיק טובה לא לכתוב… במקרה שלי זו היתה סוג של צניעות מטופשת, שהרי אני כותב על נושאים כלליים או על יצירה של אחרים ובכלל, הרשת משופעת בתכנים של 'העצמה עצמית' ו-'קידום עצמי' והנושא עליו רציתי לכתוב הוא בעצם… מיזם שלי.

בקיצור, לא הצלחתי להביא את עצמי לספר על התהליך או על התוצאות, ניסיתי להפריד בין הפן הטקסטואלי באישיות שלי, לבין זה היוזם, למרות שהם שני חלקים שמתקיימים בי יחדיו.

אז מספיק הקדמות, מספיק תירוצים, הנה זה:

בשנה שעברה פתחתי במיזם "אוצרות יין" בתערוכת היין סומלייה.

המיזם איגד 12 יקבים, מהם בחרתי 2 יינות מכל אחד וזו היתה הצלחה אדירה.

פועלים כיום בארץ למעלה מ-300 יקבים, כשלא מעט מהם מייצרים יינות משובחים. אבל איכשהו בתערוכת היין הארצית, בה ביקרתי בכל אחת מארבע עשרה השנים בהן פעלה עד אז, תמיד ראיתי את אותם יקבים.

 

היקבים הקטנים, המעניינים ביותר בעיני, נעדרו מהבמה המרכזית של עולם היין. זה נבע בעיקר משיקולי תקציב ולוגיסטיקה, אבל לי לא היה ספק שהם צריכים להיות שם. להציג את יינותיהם בפני הקהל המקצועי וקהל חובבי היין שהצטרף בשנים האחרונות לחגיגה.

אז הרמתי את הכפפה.

אוצרות יין תמונת נושא

השנה אני ממשיך במיזם, הפעם עם 11 יקבים חדשים ויקב 1 (ובעצם 'אחת') שממשיכה איתי גם השנה.

אפשר יהיה לטעום את המבעבע של "א. בופה", את 'זהבה' ו-'אלישבע' של "יקב אדם", את החדש של "אחת" החדש, את הגיוורץ החדש של "יקב בהט", את הסמיון של "יקב בקוש", את הויונייה של "יקב ויינר", שני בלנדים מרתקים של "יקב מטרא", את הקברנה סוביניון 13' של "יקב מילס", רוזה וגראפה של "יקב סריג", רוזה מענבי מוסקט של "יקב עמוס", בלנד מבוסס קברנה סוביניון, גרנאש וקריניאן של "יקב צוובנר" את הקברנה פרנק של יקב תום ועוד יינות נוספים מאותם יקבים.

אז אם לא שרדתם את הפסקה האחרונה, קבלו הזמנה בוידאו קליפ כדי להיכנס לאוירה:

 

אתם מוזמנים לראות בפוסט הזה הזמנה אישית, ואל תשכחו להגיע לבקר במתחם של "אוצרות יין" בקומת הכניסה של תערוכת "סומלייה 2019".

28-29 בינואר, היכל התרבות.

 

נתראה שם,

שחר זיו.